בואו נצא מנקודת הנחה דמיונית כזאת, שמערכת יחסים היא בחירה של שני אנשים להיות קרובים אחד לשני – כי זה עושה להם טוב.
בהיעדר תלות בין בני זוג אני מאמין שאפשר להגיע להרמוניה מושלמת, מאוזנת ומתקתקת,
בניגוד למערכת יחסים שנבנית על הרגל והופכת מהר מאוד למובן מאליו.
אז איך הכל נשמע פתאום נפלא כשזה כתוב, "הרמוניה מושלמת."
מושלמת לא אומר חלילה שאין עליות וירידות, להפך (ירידות זה סבבה לגמרי).
אבל הבסיס כה חזק שאפשר להתגבר על מכשולים,
כשהעיקרון המנחה בבסיס הזה הוא – להישאר ביחד בשביל להמשיך לעשות טוב אחד לשנייה.
מערכת יחסים שמבוססת על הרגל סופה להיגמר מהר מאוד.
עם הזמן אתה תפסיק להעריך את האדם שעומד מולך, את התכונות שלו ואת מה שמייחד אותו.
אתה פשוט תהיה רגיל להיות שם, במקום הזה שנוח לך בו.
אנשים לצערי פספסו את כל הטוב שיכול לבוא ממערכת יחסים בריאה בין בני זוג לאורך זמן.
זה הוחלף בלחטט בפלאפונים ובמחשב, לחפש לכלוך, לפקפק, בקנאה וחוסר אמון,
לטאטא ריבים מתחת לשטיח ולא לטרוח לפתור בעיות באמת, משחקי כבוד, משחקי כוח ואגו.
יש הבדל גדול בין אהבה לאובססיה.
אני מאמין שצריך להילחם על אהבה ולהימנע מאובססיה.
אף אחד לא אמור להחליט מה אתם לובשים, עם מי את מסתובבים – חוץ מכם.
אין שום סיבה שתצייתו מהפחד לאבד מישהו שחשוב לכם.
ניתן לקיים פשרות כי אתם רוצים לעשות לבן זוג טוב,
אבל זה חייב להיות הדדי.
אז תפקחו עיניים ותביטו אל תוך הקשר שלכם.
אל תפחדו לעצור הכל, לשנות, לדרוש ואפילו לחתוך,
שקל מאוד לשכוח בסופו של יום שהקרבה הזאת לאדם שבחרנו נועדה לעשות לנו טוב!
// מור טויטו