לסביבה הקרובה שלי יש נטייה לחשוב שאני ביקורתית מידי לגברים שאני יוצאת איתם. נכון שבעבר היו לי כמה יציאות מטומטמות כמו "הוא לא גבר כי הוא מפחד לצלול", על אחד הגברים המקסימים ומוצלחים שפגשתי. מודה, לא מתאים, בטח כשזה יוצא מבחורה עם פחד מים היסטרי ששוחה בבריכה רק ליד מעקה. או אני לא יוצא עם אשכנזיים, גם זה היה ועבר לחלוטין (למזלה של אמא שלי).
ואני, ישבתי הקשבתי והפנמתי את דברי החכמה שיצאו מחבריי על הביקורתיות שלי. הרי בסופו של יום הם בזוגיות ארוכה ואני לא, אז אולי הפתגם "אין חכם כבעל נסיון" הוא רלוונטי פה? אוקיי, קיבלתי. אני ביקורתית ואני אשנה את זה. אכן שיניתי. יצאתי עם בחורים שלא כל כך עניינו אותי ואמרתי, היי, אחרי שעתיים לא בהכרח כל בן אדם מעניין, אז נתתי עוד הזדמנות. נפגשתי עם בנים שלא משכו אותי, אבל חשבתי לעצמי שאני בחורה ומשיכה אצל בנות זה משהו שנבנה, טעם נרכש. אז השוויתי אותם לבירה הראשונה שלי (ניחשתם נכון, אני עדיין לא אוהבת בירה). גם יצאתי עם בחורים עם אידיאולוגיות ואמונות שונות לחלוטין ממני כי לקבל את השונה ופשרות זה א-ב בכל מערכת יחסים. עשיתי הכל- נתתי צ'אנסים, קיבלתי, הבלגתי והפלא ופלא, אני לא בזוגיות עם אף אחד מהם.
במהלך כמה שנים אני שומעת את חברות שלי אומרות לי: "תתני עוד צ'אנס", אז מה אם הוא קצת משעמם הוא בטח ביישן, זה לא דיל ברייקר. או: "רנן, על זה לא פוסלים, גם כשאני הכרתי את X לפני עשר שנים לא ידעתי על ההתחלה". יחי ההבדל בין גיל 17 ל- 27. השיא היה לא מזמן שחברה שלי אמרה לי על גבר ששתינו בטוחות שהוא הומו: "אולי תנסי, יכול להיות שהוא בי". תודה, אבל לא תודה. כי חברים יקרים, אני סיימתי להתפשר. מהיום אני רק יוצאת עם מי שבא לי מתי שבא לי ואיפה שבא לי ולא, לא כי אני סנובה מתנשאת אלא כי מגיע לי לקבל את מה שאני רוצה, את מה שכל מי שבזוגיות אמיתית חווה, את מה שאני מאמינה שנכון לי. ולא, לא אכפת לי אם הוא יגיע עוד שנה או חמש שנים. ולא, לא אכפת לי שכבר לכם יהיו ילדים ומשפחות ובתים ומשכנתא.
כשאומרים לי שאני ביקורתית על דברים שבאמת מפריעים לי, זה נותן לי תחושה של את נואשת, אז אל תהיי ביקורתית, העיקר שתמצאי. זה שרוב חברותי נשואות לא אומר שאני צריכה לעגל פינות כדי לצמצם את הפער. גם לי מגיע ליהנות מהדרך, לקבל ולתת מרצון ואמונה שזה באמת מה שאני רוצה.
אז קיבלתי החלטה שאני מפסיקה עם המירוץ. אף אחד לא רודף אחרי ואני לא בתחרות, אני במסע. אני במסע של חיפוש עצמי וחיפוש זוגיות. אבל עכשיו לשם שינוי, אני אכתיב את הקצב, בלי להסתכל על הסביבה ובלי להילחץ להגיע לסיומו. אני ממשיכה את המסע שלי באמונה שאני ורק אני אדע את הדרך הנכונה לקו הסיום.
// רנן אלדר