כמו לפני כל יציאה גם הפעם עלינו לגג לכדי לשבת לשתות. הרי עם מחירי השתייה במועדון אין סיכוי שמישהו ירשה לעצמו להתפנק ביותר משתי כוסות. השבוע החלטנו לצאת למקום חדש. אחרי שכבר קלרה וגלינה נהיו חברות טובות שלנו, הגיע הזמן לגוון ולנסות משהו אחר.
צחי, אחד השותפים וחבר כמו אח, תמיד יודע להסתדר טוב עם יחצ"ני העיר ולסדר אותנו בכניסה מהירה וזולה. וכשאני אני אומר זולה אני מתכוון מבלי לשלם. גם הפעם צחי הצליח למצוא מישהו שיעזור לנו והנה אנחנו מוצאים את עצמנו מתכוננים ליציאה.
יש משהו טקסי ביציאות שלנו. מרחוק הן תמיד נראות אותו דבר אבל מבפנים הן תמיד מרגישות שונה. לא משנה כמה פעמים נעשה את אותם הדברים – כל פעם מחדש יהיה לנו סיפור חדש.
(תמונה: 9gag.com)
מסיימים להתלבש, יורדים ארבע קומות ועולים על מונית. הכניסה כרגיל זריזה וחינמית והנה אנחנו שוב מוצאים את עצמנו יושבים על הבר מזמינים שתייה. אחרי הקלוז'ר שסוף-סוף קיבלתי מהבחורה שיצאתי איתה, הראש שלי היה נקי ממחשבות ואפשרתי לעצמי לבחון את הבנות בסביבה.
התחלתי להסתכל קצת לצדדים ולנגד עיניי עמדה לה חבורת מילפיות. הן נראות כאילו הן יצאו מהסט של מעושרות רק עם יותר בוטוקס ופחות כסף. "אולי הן באו לתפוס בחור צעיר? אולי הבחור הזה יהיה אני?", ואולי בעצם כדאי לי להתרכז במשימה האמיתית שהיא למצוא מישהי שלא יכולה להיות אמא שלי.
הצוואר שלי כבר התחיל להראות סימנים של "חלאס לזוז כבר נו שיגעת אותי", אז החזרתי את הראש למצב קדמי ללא תנועות מיותרות. ואז היא הופיעה מולי. מהרגעים האלה שהמוזיקה פתאום נעלמת בפייד אאוט. הכל בתנועות איטיות. כל שאכטה שלה מהסיגריה, כל מצמוץ, כל תנועת שיער. הכל בסלואו מושן שרק יותר ויותר מגנט את העיניים שלי אליה.
היא לא הייתה בעלת מראה קיצוני כלשהו, לא חזה גדול במיוחד ולא צבע עיניים שאין להרבה אחרות. אפילו השיער שלה היה כבר יבש מרוב הבלונד שהיא מורחת עליו. אבל בכל זאת, היה לה מן יופי רגיל כזה שגרם לי לא להפסיק להסתכל עליה.
(תמונה: 9gag.com)
כל זה טוב ויפה אבל מה אני עושה עם זה עכשיו?
מה זאת אומרת מה אני עושה עם זה? אני הולך לדבר איתה. כאילו, רציתי ללכת לדבר איתה. הבעיה הייתה שמישהו מסמר את הבגדים שלי לכיסא ולא ממש הצלחתי לקום.
זו כאפה רצינית. זו נקודה שהחזירה אותי אחורה. אפילו הפלייליסט שהתנגן היה כל-כך ישן שהוא הזכיר לי את מסיבות שכבה כאלה מכיתה ו'. כל הרגשות צפים שוב בחזרה. התחושות של אז חוזרות לימים של היום.
לא יאמן איך לבנות בטחון עצמי לוקח שנים אבל להוריד אותו צריך בדיוק שניה. כאילו שניפחתי עכשיו בלון והבחורה שיושבת עכשיו מולי לקחה סיכה ופיצצה אותו. היא לא עשתה את זה בכוונה, היא אפילו לא עשתה את זה במודע. זה ברור לי שהכל בראש שלי אבל זו עדיין תחושה מבאסת.
כבר דיברתי, יצאתי והייתי בקשר עם בנות שנראות יותר טוב ממנה. זה לא עושה את זה יותר קל. זה אפילו קצת מקשה כי זה מראה לי שלמרות כל הדברים שהתשנו אצלי – עדיין קיים בי החלק הזה שמקשה עליי לקום ולעשות את הצעד הראשון.
המסמרים השתחררו ובסוף קמתי. אבל לא אליה. הלכתי לרקוד.