כשחשבתי עליך היית איתי מהרגע שהתעוררתי ועד שהלכתי לישון. כל יום. כל שעה. כל דקה. ליווית אותי בכל העולם, באדמה ומעליה, ולא משנה מה עשיתי, היית שם.
כשחשבתי עליך היה לך מה להגיד על כל סרט או סדרה שלא ראינו יחד, על מה שהיה היום בחדשות, וסתם על החיים. ואני הייתי לרוב מסכימה ולפעמים מתווכחת, ורק רציתי לשמוע מה באמת אתה חושב.
כשחשבתי עליך דמיינתי איפה אתה כנראה עכשיו. הייתי עסוקה במחשבות כמו אם כבר קמת או כבר הלכת לישון, אם אתה בעבודה או כבר סיימת, אם אתה יושב עם החברים במקום הקבוע או סתם בבית, מחשבות על דברים שכבר לא רלוונטיים אלי.
כשחשבתי עליך תהיתי איך זה היה אם היית איתי כאן. במסיבה הזאת או בשהייה הזאת או בחופש או סתם עם חברים. חשבתי על דלתות מסתובבות ועל זה שאם דברים היו מתגלגלים אחרת, אולי באמת הייתי איתי פה.
כשחשבתי עליך כל גבר שהכרתי השוויתי לך. ואף אחד לא עמד מולך. אחד לא היה חכם כמוך, ואחר לא נגע בי כמו שרק אתה ידעת. כשחשבתי עלייך שכחתי כמה שלפעמים היה לי קשה אתך, ולא יכולתי לדבר אתך והתרחקתי.
כשחשבתי עליך הייתי מדמיינת את השם שלך על הצג כשהטלפון צלצל. כל הודעה הייתה אולי ממך. כל גבר מקרי ברחוב היה אולי אתה, כל דמות במרחק טמנה פחד והבטחה.
כשחשבתי עליך חשבתי מלא איך זה יהיה לפגוש אותך ברחוב. ופחדתי מזה ורציתי את זה וידעתי שכשזה יקרה זה יהיה מאכזב. אנחנו נהיה כמו שני זרים, ונהיה נבוכים ואני אהיה ביום רע עם השיער. השיער שבתקופתנו היה בלונדיני ובתקופתי בכלל חום.
כשחשבתי עליך תהיתי אם גם אתה חושב עליי. וידעתי שכן. אבל לא כמו שאני חשבתי עלייך. לא כמו שרציתי שתחשוב.
כשחשבתי עליך הייתי בסערת רגשות. מה שהרגשתי, כלפי עצמי וכלפיך, השתנה במהירות- כעסתי, נעלבתי, שמחתי, צחקתי. הייתי לרגע חסרת אונים ומיואשת וברגע שני עם איזשהו ניצוץ של תקווה. אבל בעיקר הייתי עצובה.
כשחשבתי עליך חשבתי גם הרבה עליי. מה היה, ומה עשיתי, ואיפה טעיתי. וכמה שאני תמיד חוזרת על אותן שטויות, איך אני תמיד הורסת את מה שטוב. כשחשבתי עליך הייתי קשה במחשבות על עצמי.
כשחשבתי עליך ניתחתי את היחסים שלנו ואת מה שהיה מכל כיוון. כמה היה כיף בהתחלה, וכמה לא אחר כך. חשבתי על כמה השיחות בינינו זרמו בהתחלה ונתקעו בהמשך. כמה רציתי להיפתח אליך ושוב לא הצלחתי. כמה חשבנו שאנחנו מתאימים, עד שראינו שזה הרבה יותר מורכב. לאט לאט הבנתי שאתה לא המיועד ואני לא נועדתי לך. הפגישה שלנו בדרך עשתה טוב לשנינו אבל זה כל מה שהיא הייתה.
מדיה מעורבת: נימה קטלב.
עכשיו אני כבר כמעט לא חושבת עליך. אני קמה בבוקר וחושבת על עצמי. הגעגועים והזיכרונות לפעמים באים, אבל המחשבות שלי משוחררות מהעול שלך, חופשיות. המשכנו הלאה, ועוד מעט אחשוב על מישהו אחר.
Now you're just somebody that I used to know.
// נעמה גל